CHAPTERS
    סיפורים אישיים מותאסם מפארג'ה
    X

    מותאסם מפארג'ה

    הגדה המערבית

    אני מותאסם מפארג'ה – מתנגד  לאלימות על כל צורותיה, כי אלימות מביאה לעוד אלימות.

    סבתי היתה בחודש שביעי עם אבי, כשסבי החליט למצוא הזדמנות טובה יותר בקולומביה. הוא עזב את אישתו ההרה ואת כל המשפחה והלך למצוא חיים טובים יותר ושלווה הרחק ממקום מולדתו.

    אבי נולד בפלסטין כשסבי היה עדיין בקולומביה . ב -1967 הוא הורחק עם אמו ועם כל הכפר על ידי חיילים ישראלים, אבל אח"כ נתנו להם לחזור. בגיל עשרים אבי התחתן, אני נולדתי שנה אחר כך, ועדיין – הסב ובנו לא ראו אחד את השני.

    שנים לאחר מכן, אבי גוייס לאירגון פלסטיני, וקיבל תפקיד פיקודי טוב.  באותה עת היינו עדים לכוחות הישראלים יורים ועוצרים אנשים, הורסים בתים ושוברים לאנשים את עצמותיהם במכות.  באותה עת, אבי וחבריו לנשק נהיו יותר ויותר אלימים ופעילים במבצעים פוליטיים וצבאיים – מה שהגדיל את הסכנה סביבם. הייתי מתעורר בלילה לשמע דפיקות על הדלת של חבריו הקוראים לו לצאת למשימה; זה הפך להיות סיוט של דאגה ופחד. דמעותיה של אמי, והפחדים, עדיין בעיני ובאוזני. ימים רבים חלפו, והקשר היחידי בין אבי לסבי היה צלצול הטלפון.  הם מעולם לא נפגשו.

     בזמן האינתיפדה הראשונה, כשהייתי בן 12, אבי נדקר למוות ע"י ידיים פלסטיניות, כי התנגד להם.  הם פעלו באלימות נגד הכיבוש, אבל התנהגו בצורה מבישה ובאותה אלימות כלפי חבר לנשק. אלימות לא מבחינה בין אוייב לחבר, אלא רומסת את שניהם תחת גלגליה.

    מצאתי ב "לוחמים לשלום" סביבה מתאימה להילחם למען השחרור וחיים על האדמה הזו באמצעות התנגדות לא-אלימה,  בעקבות דרכם של מנדלה וגהנדי לצד חברינו מכל העולם התומכים בענייננו ובחירותנו.

    X