CHAPTERS
    סיפורים אישיים נועם ארונוביץ
    X

    נועם ארונוביץ

    עכו

    שמי נועם ארונוביץ. נולדתי וגדלתי בירושלים להורים שעלו לארץ מטעמי ציונות. חלק גדול מהמשפחה מצד אמי נספה בשואה. כשסיימתי את התיכון השתלבתי בתוכנית של המכינה הקדם צבאית ביפו, ולאחריה התגייסתי לשירות בפלחה"ן נח"ל, כמו הרבה אחרים – עם מוטיבציה לתרום תרומה משמעותית. משם המשכתי לפיקוד, ושירתתי בתפקידי פיקוד שונים- בהתחלה כמפקד כיתה ולאחר מכן כמפקד צוות וכסגן מפקד פלוגה.

    לאורך השירות היה לי ברור שעם כל המורכבות שיש לשירות בשטחים- אני חייל שמשרת בצבא, ואין מקום לעמדות פוליטיות במשוואה הזו. כך גם כשראיתי את ההתנכלויות לפלסטינים מצד תושבי חברון היהודים, או את הרס שטחי המרעה באימונים צבאיים בבקעת הירדן. אבל עם הזמן, הביטחון בכך שכל מה שאני עושה משרת את השמירה על בטחון אזרחי ישראל ועל הבית שלי -נסדק. הנוכחות שלי שם, היא זו שאפשרה גם הרבה מהתופעות הבעייתיות שכבר אז ידעתי להצביע עליהן.

    אחרי השחרור מהצבא, השתדלתי להתרחק מעיסוק בנושאים הקשורים לסכסוך – חדשות, עיתונים, ופעילות פוליטית, דבר שעמדתי בו יפה עד שהשתכנעתי להיפגש עם קבוצת פלסטינים בדרום הר חברון, דרך הקבוצה הדרומית של "לוחמים לשלום".

    בפעם הראשונה בחיי נכנסתי בלי נשק ובלי ליווי צבאי לכפר פלסטיני בגדה. הפעם בתור אורח. התפלאתי עד כמה המפגש הרגיש טבעי, ויחד עם זאת כל כך לא מובן מאליו. לידי ישבה אשה שענתה להודעות המודאגות של בעלה, ששמע שהיא במפגש מסוג זה. אותי זה הצחיק שחצי שעה לפני כן מסרתי מידע מפורט ככל הניתן על מסלול הנסיעה לחברים בבית – למקרה שיקרה משהו. המפגש הזה היה עבורי תחילתו של תהליך בו נפרמה התפיסה השטוחה שלי לגבי מי האנשים שמרכיבים את "הצד השני",  ואיך יחד ניתן לשנות את המציאות הקשה שלנו, ולהיאבק לעצירת מעגל האלימות שלרבים מאתנו נראה ככורח המציאות.

    X