CHAPTERS
    X

    נטע חזן

    ירושלים

    גדלתי בירושלים במרחק רבע שעה בלבד מבית לחם, שם ביקרתי לעיתים תכופות כחלק מחיי היום יום.   אבי העסיק פלסטינים, ובמסגרת זו הם היו מבקרים בביתנו באופן תדיר, וכך גם חברים פלסטינים של הורי.

    בבית ספר תיכון למדתי את השפה הערבית (מוגברת ברמה של חמש יחידות), לצד לימוד התרבות והדת האיסלמית. מתוך החשיפה לתרבות הערבית, התגלתה לי התרבות של המשפחה שלי המרוקאית, המצרית. כך שלמעשה מתוך התעמקות בתרבות הערבית, הרגשתי שגיליתי את המקורות שלי עצמי.

    נרשמתי ללימודים באוניברסיטה בחוג למזרח התיכון, לימודי שפה וספרות ערבית  ובמקביל עבדתי לפרנסתי בבית מלון. אחד הקורסים הראשונים שלקחתי באוניברסיטה היה אודות הפלסטינים, קורס שבו לראשונה בחיי עמדתי חשופה למול הנרטיב הפלסטיני. נדהמתי לשמוע כי הדברים נראים  לגמרי אחרת מהצד השני של המתרס – 48, 67, הסכסוך – כל אלה לא היו דומים כלל לנרטיב עליו גדלתי.

    במקביל התרחש המפגש עם העובדים הפלסטינים בעבודה בבית המלון. מפגש ראשון שלי פנים אל פנים עם בחורים פלסטינים, כולנו אמורים לעשות אותה עבודה, לכולנו בוס משותף. באותה תקופה אירעו פיגועי הטרקטורים בירושלים ותוך הכאב והכעס התפתחו בינינו הרבה שיחות מרתקות ואמיתיות. היום אני יודעת לקרוא לזה דיאלוג. לאט לאט התפוגגה ההתנשאות והיוהרה איתן הגעתי ובמקומן התפתחה חברות. דיברנו הרבה, צחקנו יחד והם גם עזרו לי בשיעורי הבית בערבית. עד היום אנחנו בקשרים קרובים ומיוחדים.

    ממקום זה אפשר היה רק להמשיך קדימה. התחלתי להתעניין, הצטרפתי לסיורים בשטחים של כל מני ארגונים שוחרי שלום ואז נפגשתי לראשונה גם עם התנועה של "לוחמים לשלום".

    הרגשתי מיד שזה המקום שמתאים לי.  מקום בו לא מדברים על פלסטינים אלא מדברים עם פלסטינים. מדברים ביחד כדי לשנות את המציאות בה כולנו חיים.

    X