CHAPTERS
    X

    שי אילוק

    באר שבע

    הוריי עלו בשנות השבעים ממרוקו ולאחר תקופה במעברה עברו לגור בירושלים שם נולדתי, גדלתי והתחנכתי על יופייה ומה שנוהגים לכנות "מורכבותה".

    בבית לא דיברו פוליטיקה, ומודעות אליה נוצרה דרך הפעילות בתנועת הצופים ובשנת השירות, תקופה שאופיינה בניסיון לחקור ולהבין מה אני הולך לעשות בצבא. היה לי ברור שעד עכשיו הגנו עליי, וכעת הגיע תורי ואני הולך להגן על המולדת שאני כל כך אוהב, באופן מושלם ועד חירוף הנפש.

    לאחר שנת שירות ואימוני כושר קרבי, התגייסתי לפלס"ר נחל ושירתי בעזה ובדרום הר חברון. בעזה היה גבול ברור וכנער זה מאוד פשוט: כאן הטובים ושם הרעים, אך בדרום הר חברון הדיכוטומיה הזו כבר לא עבדה והאינטראקציה היום יומית עם אזרחים פוררה אותה. המפגש במעצרים, במרדפים אחרי שב"חים, בדיכוי הפגנות, במחסומים, בחיפושים ובהגשת סיוע רפואי, לווה בתחושה שאף אחד לא עושה כלום כדי שאני לא אצא למעצר הבא.  וכך החלו להיסדק הביטחון והאמונה במעשיי. מיום ליום, מפעילות לפעילות, הרגשתי כי "להגן על המדינה" משמעו לבגוד בערכים עליהם גדלתי והתחנכתי באותה המדינה בדיוק.

    בעודי לוחם, החלטתי שבסוף השבוע אני רוצה לפגוש את האזרחים הפלסטינים שבמהלך השבוע כפופים למרותי הצבאית – אך ללא מדים וללא נשק ; שלא ידעו שאני חייל; שאני אוכל לשאול אותם מה הסיפור שלהם, והם יוכלו לשמוע מה הסיפור שלי. דרך מייל שכותרתו "התעניינות בפעילות", הזדמנה לי שיחה כזו עם תושבי סוסיא ובהמשך עם חברי תנועה פלסטינים נוספים.

    בפעם הראשונה לאחר שנתיים וחצי של שירות קרבי, הרגשתי שמצאתי את הדרך האפקטיבית ביותר למימוש הרצון שלי לתרום למדינה – דרך הקשבה ויישום כנה של "ואהבת לרעך כמוך". הרגשתי שהמפגש, השיחה והפעילות המשותפת יעילים ומקדמים את השלום יותר מכל הפעילויות המבצעיות שלקחתי בהם חלק בשירות שלי. מצאתי את הדרך שלי להיאבק למען מדינה דמוקרטית יותר, מוגנת יותר ויפה הרבה יותר.

    מצאתי ב'לוחמים לשלום' שותפים פלסטינים שרוצים בדיוק כמוני ביטחון ושלום לנו ולילדינו. אלו שבעבר היו אויבים, הפכו בתוך רגע לשותפים ולמשפחה שניה. מאותו הרגע הבטחתי לעצמי שאת אותו הזמן, אותן האנרגיות ואותם המשאבים שהשקעתי בשירות הצבאי – אני הולך להשקיע בניסיון להגיע לשלום.

    X