טקס הזיכרון המשותף לרגל יום הנכבה הוא הזדמנות ייחודית לזכור ולהזכיר את הכאב והטרגדיה של הנכבה ("האסון" בערבית), כאשר ב-1948 מעל 700,000 פלסטינים גורשו מבתיהם, הפכו לפליטים וכפריהם ועריהם נהרסו. 

טקס יום הנכבה הוא אח לטקס הזיכרון המשותף שמקיימת תנועת "לוחמים לשלום". כפי שמשתפים פעילי התנועה: "מטרת שני הטקסים ביחד לשחרר אותנו מהכלא המנטלי של המצב הנוכחי. אנו כלואים במצב ביניים של דיכוי ואלימות שנדמה כאילו תמיד היה ותמיד יהיה. מטרתנו היא להדגיש שהמציאות הנוכחית של שכול ונישול אינה גזירת גורל בלתי-נמנעת, אלא תוצאה של בחירות אנושיות. אם נתבונן בבחירות האלה ותוצאותיהן כמות שהן, נוכל לבחור אחרת, לשבור את התבנית הנוכחית ולעצב עתיד טוב יותר."

בישראל עצם אזכור המילה "נכבה" הוא טאבו מוחלט. עם זאת, אנו מאמינות ומאמינים שהדרך לשלום ולפיוס כרוכה בהכרה כנה ומפוכחת בהיסטוריה הזאת, שלא הסתיימה ב-1948 אלא עודנה ממשיכה. בעקבות השבעה באוקטובר, התחיל בעזה מה שנראה כמו נכבה שנייה. כ-1.9 מיליון אנשים ברצועת עזה איבדו את בתיהם בהפצצות הישראליות וכיום הם פליטים. העקירה ההמונית הזאת מחזירה פלסטינים רבים לזכרונות הקשים והכואבים מ-1948. 

ב"לוחמים לשלום" אנו מבינות ומבינים שכדי לסיים את הכיבוש ולמצוא פתרון לסכסוך, עלינו להקשיב באמפתיה לסיפורים השונים שלנו ולהכיר באי-הצדק כדי להשיג שחרור משותף אמיתי.

השנה קיימנו את הטקס מסביב למושג השחרור: כיצד אנו משחררים את עצמנו מכיבוש, דיכוי ואלימות? כיצד נראה שחרור וכיצד נתחיל להחלים מטראומות העבר וההווה שלנו?