כולנו רואים את המוחים הרבים בישראל ובעולם נגד השחיתות השלטונית. הייתי רוצה להציע, שלפחות אצלנו בישראל, השחיתות היא רק הסימפטום. הסימפטום להסכמה שלנו לשלוט על עם אחר ולהשלים עם אי שוויון. ההפרדה בין דם לדם, בין אדם לאדם היא המחלה האמיתית.

אני יודע שהיום מדברים על הצוללות/הסיגרים/משפחת נתניהו, או על הממשלה המנופחת או ההתערבות בתקשורת. כולם רעים אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא המסר הכפול.

מצד אחד אנחנו נלחמים על הדמוקרטיה שלנו ומצד שני אנחנו מחזיקים מיליוני נתינים נטולי זכויות אדם ואזרח.

מצד אחד אנחנו נלחמים על חוף ים חופשי ופתוח ומצד שני אנחנו מסכימים שמאות אלפי ילדים יגורו מס' קילומטרים מהים ולא ירחצו בו לעולם.

מצד אחד אנחנו קנאים למרחב הפרטי שלנו ומצד שני אנחנו מסכימים שהמרחב הפרטי של מליוני אנשים ייפלש יהרס וייחרב בכל רגע ורגע.

אנחנו מתגאים בצעירים שלנו שנותנים מעצמם למדינה בצבא ובהתנדבות ושוכחים שמעבר לגדר ההפרדה אותם חיילים דיכאו עם אחר באמצעים שונים ומגוונים. נערים ונערות שמאמינים בשוויון של כל בני האדם מגיעים לסיטואציה שבה כל מה שלמדו מגיעים למצב שבו הם מפעילים פרקטיקות אלימות כלפי האחר וסובלים מדיכוי עצמי.

מצד אחד אנחנו מלמדים את ילדינו ערכים כמו שוויון, חופש וזכויות אדם ודורשים מהם להאמין באהבה. מהצד השני אנחנו שולחים אותם לדכא ולכבוש עם אחר.

הפכנו עם שמשקיע את מירב המאמצים של מיטב בנותיו ובניו בהמצאות המשמשות לדיכוי עם אחר. המצאה כמו ה"בואש" שמתיז מים מסריחים על מפגינים ומפגינות ומתגאה בזה. המצאה כמו ה"צעקה" ששולחת גלי קול וגורמת למפגינים תחושת בחילה וסחרחורת ועד זוועות  שהכיבוש משתמש בהן. אנחנו שהיינו שם גם במדים ועכשיו כלוחמים לשלום רואים את זה קורה כל הזמן. הפרקטיקות האלימות אותן מפעילים המשטרה, השב"כ, מג"ב והיס"ם נגד המפגינות והמפגינים מוכרות לנו היטב, הן פרקטיקות שנלמדו על גב פלסטינים בשטחים  ובעזה משך 52 שנה. אז מה אנחנו מתפלאים כשהן מופנות כלפי אזרחי המדינה?

כולם כאן קרבנות השיטה. כולנו משלמים את המחיר, אבל יש את אלו שמשלמים מחיר בלתי נסבל. כל עוד נפנה עין עיוורת וכתף קרה אל אלו שמשלמים מחיר גבוה יותר תוכל הממשלה להפנות אלינו את עיניה העיוורות ואת כתפיה הקרות.

כל עוד נשלים עם המצב בו ישראל הורסת מאגרי מים בבקעת הירדן, השייכים לקהילות הרועים העניות באמצע הקיץ. בל נתפלא שאותם מים גזולים מותזים על מפגינים וגורמים לנזקים גופניים. כל עוד מתנחלי בקעת הירדן יקבלו מים 24 שעות שבעה ימים בשבוע והפלסטינים יקבלו מים רק מס' שעות  ביום מס' ימים בשבוע, אותם מין גזולים ישמשו נגדנו.

כל עוד נסכים, כישראלים, להישלח אל השטחים לשלוט על פלסטינים, כל עוד נסכים לראות את האחר, הלא יהודי או היהודי השונה מאיתנו כשווה פחות – כל עוד הדבר הזה יתרחש תוכל הממשלה להמשיך להפעיל כוח על האזרחים. כל עוד נאמין שיש היררכיה בין בני אדם, כל עוד נסכים לתת יותר לאדם מסוים ופחות לאדם אחר על בסיס צבע עור, אמונה,דעות או מגדר, לא יהיה צדק ושוויון בישראל. לא יהיה צדק ושיוויון בישראל עד שלא יהיה שוויון לכל בני האדם בין הירדן לים.

הכותב הוא סא"ל במיל' והמתאם הכללי הישראלי של תנועת 'לוחמים לשלום'